<h1>האגודה — ב"ק</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[ב"ק מ"א ע"ב] נפקא ליה מאת בשרו פר"י קלוט דחולין [ע' ע"ב] שדומין ראשו ורובו לאמו פרה שרי אפילו לרבי שמעון אי נמי רוצה ליישב דרבי יוסי הגלילי דחולין לרבנן דבכורות [ו' ע"ב] (עיין בתוספות דף מא:).
[ב"ק מ"א ע"ב] כיון שהגיע לאת השם אלקיך תירא פירש עד שבא רבי עקיבא ודרש את לרבות תלמידי חכמים. פר"י דהכא ברבו או בחכם מופלג דאי לאו הכי מפני שיבה תקום למה לי.
<h2>דף יג:</h2>
[ב"ק קי"ג ע"ב] גזל הכותי אסור אבידתו מותרת תניא ר' פנחס בן יאיר אומר כל מקום שיש חלול [השם] אף אבידתו אסורה, אמר שמואל טעותו מותרת פר"י דאסור להטעותו במקו' שהכותי יודע שהוא גוזל לו והוא עושה כאינו יודע פירש רשב"ם דווקא כשהכותי טועה מעצמו אבל אסור להטעותו.
<h2>דף כז.</h2>
[ב"ק ק' ע"א] ומחיצת הכרם ולא אמרינן ראשון ראשון בטל כדאמרינן בפרק בתרא דע"ז [ע"ג ע"א] המערה יין לבור, ופירשו רבי אב"ן ורבינו שב"ט ורבינו יב"א היכא דידע בנתיים ושוב ניתוסף אמרינן ראשון ראשון בטל, ואי לא ידע בנתיים אמרינן מצא מין את מינו וניעור, ומכאן פוסקין אם חתיכת אסור נפלה בס' היתר ולא הכיר בה עד שנפלה אחרת הר"ז אסורה אם אין בהיתר כדי לבטל שתיהן, אבל אם הכיר בה וידע שיש בה היתר לבטלה אפי' אם נפלה אחרת אין צריך בטול כנגד שתיהן, וכן מסיק בתוספתא דפ' בתרא דתרומות [פ"ו ה"ו] אההיא דסאה תרומה שנפלה ולא הספיק להגביה וכו' ומסיים בתוספתא אמר ר' אלעזר במד"א שלא ידע בה אבל ידע בה ואח"כ נפלה מותרת, ומילתא דר' יוחנן בידע והכיר שעירה יין נסך ואח"כ שכח ועירה פעם שנייה וכן עשה כל היום, דאי לא שכח הו"ל מזיד ואמר ר' יוחנן בירושלמי בפ"ק דחגיגה [ה"ח] כל איסורים שבתורה שריבה עליהן אם בשוגג מותר, ואם במזיד אסור. וכתב רבינו מיימון בפ' ט"ו דאיסורי מאכלות [הכ"ה] כיון שהוא קנס אין איסור תערובות זה (על זה) אלא לזה העובר שבטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר, ובאיסורים שהן מדבריהן מבטלין איסור לכתחלה. עיין פ' (כלל גדול) [כל הבשר] (ק"ד ע"ב) ובפ"ק דביצה [ד' ע"ב] ובבכורות [כ"ז ע"א].
<h2>דף כח:</h2>
[ב"ק ע"ט ע"ב] אין מגדלין בהמה דקה בא"י, אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של א"י, אין מגדלין תרנגול בירושלם מפני הקדשים, ולא הכהנים בא"י מפני הטהרות, ולא יגדל ישראל חזירים בכל מקום. ולא יגדל אדם כלב, אלא אם כן היה קשור בשלשלאות, ואין פורסין נשבים ליונים אא"כ הרחיק ל' ריס מן העיר.
[ב"ק ק' ע"א] מאן דאין דינא דגרמי רבי מאיר וס"ל כוותיה במחיצת כרם שנפרצה, וכן דן את הדין, ומראה את הדינר לשולחני, ושורף שטרותיו של חבירו, ומוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו ומסור דאחויי כל אילו דינא דגרמי אבל זרק כלי מראש הגג דלעיל פ' כיצד [כ"ו ע"ב] ונותן סם המות לפני בהמת חבירו ומבעית חבירו [נ"ו ע"א] כולהו גרמא בניזקין הן ופטורים לכו"ע, ופר"י כל היכא שהוא בעצמו עושה היזק, ומחיצת הכרם ע"י שהוא מתייאש כאילו עושה מעשה, ועוד דכל הני דינא דגרמי בשעת שעושה מעשה עושה היזק.
<h2>דף לא:</h2>
[ב"ק י"ב ע"ב] אינו נמכר לא חי ולא שחוט. פר"י בכור בזמן הזה לא שייך בו מכירה, ואם נשחט תם אסור בהנאה.
<h2>דף מט.</h2>
[ב"ק ע' ע"א] אמר נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפרי, דמיחזי כשיקרא, אבל לא כפרי כתבינן. פר"י דוקא מטלטלי דגזל או דהלואה אבל מטלטלי דפקדון כתבינן שהרי בהקדש תולה הדבר ויש כח להקדיש פקדון שביד חבירו כדאמרינן [בבבא בתרא פ"ח ע"א] ההוא דאייתי קרי וכו'. כתב רבינו חננאל עכשיו נהגו העולם לכתוב הרשאה אף אמטלטלי דכפריה על מלוה ועל פקדון עיין בספר המצות הגדול.
[ב"ק י"א ע"ב] בכור שנטרף תוך שלשים יום אין פודין אותו. פי' הקונטרס שנהרג, אבל מת מעצמו פשיטא דאין פודין שמא נפל היה ופרק יש בכור [מ"ט ע"א] משמע אפילו קים לן שכלו חדשיו ומת בתוך שלשים, אין חייב לפדותו, ופודה את בנו תוך שלשים ונתאכלו המעות אין בנו פדוי. פר"ת דנטרף היינו שנעשה טריפה והשתא מדמה שפיר פרק הקומץ [ל"ז ע"א] לבכור שיש לו שני ראשים.
<h2>דף נ:</h2>
[ב"ק ל"ו ע"ב] ההוא גברא דתקע לחבריה, שלחו ליה לרב יוסף סלע צורי תנן או סלע מדינה תנן, ופשט מהא דאמר רב אשי אמר רב יהודה כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. נראה לריב"א דלא מיירי אלא בסלעים, אבל בשאר מטבעות אפילו בשל דבריהם הוי של כסף צורי, דהא מנה של רבי יוסי הגלילי [לקמן צ' ע"ב] וכתובה מאתים דבתולה ומנה דאלמנה כולהו כסף צורי.
[ב"ק צ' ע"א] התוקע לחבירו נותן לו סלע, סטרו נותן לו מאתים זוז, לאחר ידו נותן לו ד' [גליון: מאות] זוז.
